פסיכותרפיה היא טיפול שיחתי, הנשען על קשר במטרה להקל על סבל ולהביא למודעות והתפתחות אישית.
מה לו ולטיפול באומנות אם כך?
האם אני חייב ליצור בטיפול?
זה לא מתאים רק לילדים?
מה זה אומר אם הילד צייר ציור שכולו בשחור?
אם אצייר תוכלי להגיד מה אני חושבת?
האם צריך כשרון כדי להיות מטופל באומנות?
רבות השאלות, הכמיהות ולעיתים גם החששות העולים בחדר הטיפולים נוכח חומרי האומנות הנמצאים בו.
חומרי היצירה הם אמצעי. דרך ביטוי לרגשות, למחשבות, לנפש.
האומנות היא כלי השלכתי, דרכו ניתן לתקשר, להביע, לחקור, לחוש ולעבד חוויות רגשות ותהליכים בינאישיים. עוד בזמנים קדומים הביע האדם את דחפיו, תשוקותיו וחרדותיו דרך האומנות, כשזו שימשה גשר מקשר
בין החוויה הפנימית לחוויה המציאותית. וככזו איפשרה, ומאפשרת עדיין מקום לפורקן ולעיבוד של תכנים שלעיתים מילים מתקשות להביע.
טיפול באומנות משלב הנאה שביצירה, ביטוי ונגיעה בצבע וחומר, יחד עם ביטוי של עולם הרגשות ודרכו השגת שינויים בהבנה של האדם את עצמו, במודעות או בקשריו.
כשאדם, בכל גיל מגיע לטיפול בקליניקה שלי, הוא יפגוש מרחב שמאפשר שיח, הן במילים ובמידת הרצון בחומרים השלכתיים, בהם חומרי אומנות.
לכל תהליך, גם אם אומנותי, מתלווה תהליך עיבוד במילים. בהתאם לנטיתו רצונו ובחירתו של המטופל יתהווה קשר ובעקבותיו התהליך הייחודי שירקם בטיפול.
אין ביכולתו של המטפל לאבחן ולראות את כמוסותיו של אדם דרך ציוריו, כשמשמעותו הסמלית של הציור תתהווה דרך דיאלוג שיח וקשר שנרקמים בטיפול ובמרחב היצירתי החקירתי המתאפשר בו במטרה לצמוח להתפתח ולהוודע לרבדים סמויים וגלויים בחוויה האנושית של האדם ובכדי לחוות הקלה בסימפטום כאב או קושי המלווים ומביאים לטיפול.
בעזרת טיפול באומנות כערוץ ואמצעי של פסיכותרפיה אפשר לעזור גם למי שלפעמים קשה לו/ה לבטא עצמו/ה רק במילים, למי שמרגיש/ה חסום/ה, חסר/ת בטחון או מתקשה להביע את הרגשות שלו/ה